המסע

על רופאים דיאטנים ושדונים אדומים

יושב מול הרופאה.

מה יהיה שורץ ? היא שואלת ואני שומע במוחי את המורה פליציה מכיתה ט' שניה לפני החופש הגדול, מחליטה לחרב לי אותו במבחן קיץ בפיזיקה.

בקשר למה ? אני שואל בקול רפה, מזיע בכפות הידיים.

בקשר למשקל שלך.

אהה זה , אני מפטיר , זהו ביום ראשון אני מתחיל בדיאטה. הפעם אני רציני , אני שומע את עצמי אומר ולא מאמין לעצמי.

כן בטח, היא אומרת כאילו לעצמה והשדון האדמדם שיושב לי על הכתף צורח, מה אתה נותן לה לדבר אלינו ככה , אתה לא בן 15 בכיתה ט' אתה בן 56 .

סתום כבר, אני צועק בלחישה וגברת דוקטור מרימה אלי, סוף סוף, מצג המחשב מבט ספק מופתע ספק כועס.

אני רושמת לך את כל המרשמים של הכדורים שלך והפניה חדשה לדיאטן ומבקשת בכל לשון של בקשה שהפעם תקפיד על הכדורים ותלך אליו , לדיאטן.

אולי אני אקפיד על הדיאטן ואלך אל הכדורים, אני מנסה להצחיק אותה והשדון שלי לוחש לאזני , חתיכת אפס שכמותך.

זה כבר לא מצחיק אומרת פליציה מכיתה ט' ואני אומלל אומלל אומלל.

אתם מבינים? אני מתעב את בעלי המקצוע האלה. הרופאים , הדיאטנים ושאר ירקות שמביטים במבט חומל מצד אחד אבל מתנשא ומזלזל מצד שני ואומרים לי משפטים בסגנון , המשחקים שלך נגמרו, בלה, אתה חייב להיות רציני, בלה בלה, תיקח את עצמך בידיים, בלה בלה בלה, חבל לי עליך , בלהההה בלהההה בלה בלה בלללההההה ......

אתם, עם כל הידע שלכם והתארים שלכם, עדיין לא הבנתם ?

אותי לא שואלים מה אתה אוכל ?

אותי שואלים למה אתה אוכל ?

ולשדון האדום ? ההוא שיושב לי הכתף? פא- יו טו.